על חגים ואנשים שמתמודדים עם דמנציה


חודש מלא של חגים משפחתיים, ארוחות גדולות, נסיעות לעיתים למקומות מרוחקים.

ימים של הנאה, שמחה,חגיגיות.

בימים כאלה יש קושי מיוחד להתנהל כשאתם מטפלים ותומכים באדם שמתמודד עם דמנציה.

השאלות שעולות בין המשפחות שאני מלווה הם:

מה דעתך? כדאי לקחת אותו לארוחה?

בדרך כלל הוא לא מתעניין, רוצה מהר הביתה, לישון, לא רוצה לאכול את מה שמגישים, כל דבר מרגיז אותו.

מה הטעם?

מצד אחד זה מרגיש לא נוח, במיוחד אם האדם כבר לא שולט בצרכים למשל או צריך אוכל מיוחד, מצד שני יש רגשות אשמה, מה, זה אבא/אמא לא ניקח אותם? נזניח?

מתלווים לכך רגשי אשמה, כעס על עצמנו וחשש שמא אנחנו לא ילדים מספיק טובים כי אנחנו משאירים את אמא או אבא בבית.

אדם שסובל מדמציה זקוק לבטחון שלו, למקום מוכר ולשקט שלו. המולת החג לא מעניינת אותו, בדרך כלל כבר לא יזהה את בני המשפחה אבל כן יוכל להנות מכמה דברים:

1. שירי החג- כולנו גדלנו גל שירי החג, שירים שמימי הגן מלווים אותנו, פס הקול הישן והטוב של כל חג וחג. יהיה נהדר לשבת ליד האדם המתמודד עם דמנציה ולשיר איתו את אותם שירי ילדותו שבטוח נשמרו בזכרונו.

2. מאכלי החג, טעמים וריחות- לקראת בוא החג ניתן לערוך עם האדם את טקס החג, כפי שזכור לו מתקופות קודמות. אם זה למשש אתרוג, לטעום תפוח טבול בדבש, לברך את הברכות המוכרות לו ביחד.

3. ניתן לשבת עם תמונות מארועים בחגים קודמים, על פי יכולתו של האדם כמובן, להזכר בארוע, לדבר על חג, מה זה חג, יכול להיות שהאדם ידבר על חגים בילדות וייזכר בהוריו, זה נפלא, לחזק את המקום הטוב והשמח שהחג מסמל עבורו.

אלה 3 רעיונות שניתן לקיים במסורת חג עם אדם שמתמודד עם דמנציה בלי לפגוע בכם , בהנאתכם או בו.

כמובן שביום החג, במידה ואתם נעדרים מהבית יש לדאוג לא להשאיר אותו לבד אלא בהשגחה.