לפני שנה בערך פנה אלי בחור בעניין טיפול בגיס שלו, בן אדם אהוב עליו במיוחד.
הוא עדכן אותי שיש לו כמה פצעים והזמין אותי לביקור בית.
הגעתי לבית המטופל ומצאתי אדם מבוגר, לאחר ארוע מוחי, סובל מדמנציה, כמעט לא אוכל, רמת חלבון נמוכה בדם.
הפצעים היו עמוקים מאוד. לא היה מקום בגופו שלא היה בו פצע, אשתמש במינוח מקצועי כדי לתאר את המיקום- טרוכנטר (עצם הירך), סקרום (גב תחתון/ישבן), עקבים, קרסוליים.
כל הפצעים היו בדרגה 4, עם ריח רע שנוצר עקב קיום רקמה נמקית בכמות רבה מאוד.
בני המשפחה סיפרו לי שהוציאו את המטופל מאחד המוסדות המיועדים לטיפול בפצעים כאלה כיוון שמיום ליום התפתח לו פצע נוסף ומצבו החמיר שם.
האמת?
היה לי ברור שאין סיכוי בעולם שאני מצליחה לטפל במצב הזה וכיוון שאני אדם ישר והגון גם אמרתי לאותו גיס שחבל שהזמינו אותי כי לא אצליח לטפל, המצב חמור מדי.
התשובה שקיבלתי לא הפתיעה אותי אבל שימחה אותי, הוא אמר לי:
"איריס, תעשי מה שאת יודעת ואת השאר אנחנו נעשה, נשתדל עבורו כי הוא השתדל עבורנו. אנחנו מבינים שהמצב שלו קשה אבל אנחנו מאוד רוצים לעזור לו.
אז עשיתי מה שאני יודעת.
הטיפול בפצע הוא טיפול מורכב ותחום מומחיות ספציפי. נדרש ידע ומעבר לכך הרבה מאוד נסיון כדי לדעת איך לטפל בכל מקרה ומקרה וכל מקרה לגופו כיון שאני לוקחת בחשבון הרבה מאוד פרמטרים הקשורים לריפוי הפצע כמו למשל:
מצב תזונתי של החולה, האם הוא אוכל מספיק חלבון, האם הוא שותה מספיק, מה רמת ההמוגלובין שלו, כמות הברזל בדם?
על מה המטופל שוכב? אחד הדברים החשובים ביותר באומדן הפצע- האם יש לו כרית ומזרון מתאימים למצבו? במקרה זה המטופל שכב על מיטה ללא מזרן מונע פצעי לחץ וזה היה קריטי עבורו.
מה רמת הניידות של המטופל? כמה שעות ביום הוא יושב או שוכב?
מה מצב השליטה בסוגרים? האם משתמש במוצרי ספיגה?
כחלק מתהליך הטיפולי השגתי למשפחה מזרן איכותי בהשאלה מתורם נדיב והדרכתי את המטפל הזר לבצע שינויי תנוחה בתדירות גבוהה יותר ממה שעשה בעבר.
יום רדף יום והתחלתי לקבל פידבקים על הטיפול כשאני בעצם עוקבת אחרי הפצעים בעזרת צילומי וואטסאפ ששולחים לי בני המשפחה.
כיון שהייתי סקפטית מהתחלה, כל שיפור הדהים אותי אך בהחלט לא ציפיתי לשינוי דרמטי במצב כל הפצעים עד לסגירה סופית שלהם תוך כחצי שנה.
מאז, אני מגיעה לעשרות משפחות וכבר לא אומרת שאין סיכוי להבראה אלא להיפך.
תוכלו להתרשם כאן מהתמונות , דוגמית לתהליך.
