אם תפתחו את הגלריה שלי תמצאו בה מגוון של צבעים:
צהוב, צהבהב, צהוב בהיר, צהוב כהה
אדום כהה, אדום בהיר, אדמדם
ירוק יהה, ירוק בהיר, ירקרק,
לפעמים הצבעים מעורבבים, ירוק עם צהוב, צהוב עם אדום, אדום עם ירקרק.
כשאני מגיעה לטפל באדם שיש לו פצעים אני רואה הכל, לא רק את הצבעים שבפצע אלא גם את הכאב שבפצע, את הכאב שבלב ואת כל משמסביב.
אני משתמשת בכל החושים כדי לאבחן את המצב ולכן אני מרשה לעצמי לקרוא לעצמי מרפאה. (healer)
איך תוכלו גם אתם לאבחן מה קורה עם הפצע שלכם או של בן המשפחה שלכם:
חוש הריח- בני משפחה מאוד נבהלים כשיש ריח בפצע. אני שומעת הרבה משפטים כמו : "אוי הריח נוראי" "אי אפשר לסבול את הריח" . פצע הוא לא דבר ריחני לעומת הפרחים ששמתי פה בתמונות. הריח נובע בדרך כלל מחיידקים שנמצאים בתוך הפצע באופן טבעי. ברוב המקרים הריח הוא זמני וחולף אחרי שטיפת הפצע במים וסבון.
יש ריח אופיני שקשה להסביר אותו במילים, אני מכירה אותו היטב ואני יודעת שיש זיהום כשאני מריחה אותו
חוש הראיה- החוש המוביל שלי בטיפול בפצע:
אני רוציה לראות צבע אדום בפצע ואז אני יודעת שהפצע הוא בתהליך הבראה. כשיש צבעים אחרים אני לא מרוצה בכלל ושואפת להרחיק אותם. במקרה הזה אני לא מחפשת גיוון, לא רוצה עניין, רוצה צבע אחד בלבד. אדום!!
צבע ירוק יעיד על זיהום בפצע, צבע צהוב יעיד על רקמה נקרוטית בשם פיברין וצבע שחור על רקמה נקרוטית (רקמה מתה שיש להסירה)
חוש השמיעה- אני ערה לקולות שהמטופל שלי משמיע כשאני מטפלת בו ומחפשת להבין אם הוא כאוב. האם יש לו כאבים? כאב יהיה גורם מפריע בריפוי הפצע בגלל כווץ כלי דם שגורמים לחוסר אספקת דם מיטבית אל הפצע וכתוצאה מכך פחות חמצן וריפוי לקוי. חשוב מאוד מאוד לטפל בכאב של המטופל.
חוש המישוש- דפקים ברגליים, האם הרגל חמה/קרה? האם העור סביב הפצע חם/קר? כל אלו מדדים שיש לתת עליהם את הדעת. חום מקומי יצביע לעיתים על זיהום בעור, קור מאידך על אספקת דם לקויה.
חוש הטעם- אז זהו שלא, אני לא טועמת את הפצעים שאני מטפלת אבל בדרך כלל מציעים לי לשתות או לאכול משהו טעים בסיום הטיפול כי האנשים שאני באה אליהם הם כבר חברים ולא רק מטופלים.